תקציר המבוא:

אודות המחבר

בתחילת המבוא המחבר מסביר את ערך העיסוק הלימודי במניין מצוות התורה. לאחר מכן הוא מבכה את חורבן יהדות אירופה בידי הגרמנים הנאצים ועוזריהם מקרב האומות. הוא נרתם בחיבורו להגדלת אור התורה לאחר החושך הגדול של החורבן הרוחני והגשמי. לבסוף, הוא מודה על הצלת רוב משפחתו על ידי הבאתם לארה"ב, בסיוע בני קהילת פיטסבורג, שבה הוא משמש כרב.

המבוא:

(עמוד 3)
הקדמה
ישמחו השוקדים וירונו התלמידים לראות ספרי זה חלק אחד מספרי הגדול על הרמב"ם וספר המצות, ונתתי משפט הקדימה לספרי זה על המצות מפאת התועלת היוצא מלימוד המצות, וערכן רב הוא, כי באמת כל איש מחוייב לקיים כל התרי"ג מצות, ואי אפשר כי ישנם מצות התלויים בארץ, ומצות השייכים לכהן וללוי, לכן עצה הוא ללמוד תרי"ג מצות, ויחשב הלימוד כאלו קיים אותן, וע"כ מוטל עכאו"א ללמוד תרי"ג מצות וסדרו לנו גדולי הראשונים סדר מנין המצות כ"א לפי שיטתו כמו הרמב"ם והרמב"ן, הסמ"ג, הסמ"ק, הרשב"ץ, הר"א ממיץ, החינוך, החרדים. הש"ך בספרו פועל צדק ועוד רבים, והסמ"ק כתב בהקדמתו וז"ל יש הרבה מצות שאין אדם חייב לעשות עד שבאו לידו וכשהוא קוראם ומעלם בלבו לעשותם מעלה עליו
הקב"ה כאלו עשה המצוה, כו' ועוד כדאיתא בספרי וזכרתם ועשיתם את כל מצותי מכוון שהזכירה כמעשה, והחרדים כתב בהקדמתו וראוי לכל ירא ד' להקדים כל יום לזכור בלבו להוציא בפה המצות שאפשר לו לקיימן וכן כתב הרב רבנו יוסף נחמיאש תלמידו של הרב רבנו אשר והיינו דכתיב בפרשת ציצית וזכרתם את כל מצות ד', וחזר וכתב למען תזכרו הראשון לזכרם בלב, והשני לזכרם בפה, ועל שתיהם רמז דוד ואמר, וחסד ד' מעולם ועד עולם וגו' ולזוכרי פקודיו לעשותם עכ"ל.
וידענו שכל הקדושים וגאוני ארץ ויראי השם עסקו במנין המצות שננו אותם וחזרו עליהם בכל חדש ואמרום בדרך ספירה עד שהי' המצות שגורים על לשונם כמו שראיתי אצל אאזמו"ר הרב הגאון הגדול צדיק מפורסם מוה"ר חיים יעקב נפתלי זצ"ל מו"צ בווארשא, שבכל עֶת נופש מלימוד שיעורין כסדרן בעומק העיון, סיפר המצות על אצבעות ידיו הקדושים, ואמר לי כי בעת הפטירה שא"א להעמיק אז בד"ת בעיון, והחיוב הוא לקיים אדם כי ימות באוהל אפילו בשעת מיתה תהא עוסק בתורה, אזי יכולין לקיים בספירת התרי"ג מצות ומשום זה טוב שיהא שגורים בפיו, וכן הי' בעת שהי' רגעים אחרונים שסר כל כוחותיו הגופני ולא הי' יכול להניע רק בשתי אצבעות ידו הי' סיפר המצות כדרכו למנות בשתי אצבעותיו הטהורים.
והנה בסוף מס' מכות א"ר שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה מסיני, שלש מאות וששים וחמש לאוין כמנין ימות החמה, ומאתים וארבעים ושמונה עשה כנגד אבריו של אדם, בא דוד והעמידן על אחת עשרה דכתיב תהלים ט"ו מזמור לדוד ד' מי יגור באהליך, וגו', בא ישעיהו והעמידן על שש, בא מיכה והעמידן על שלש, חזר ישעיהו והעמידן על שתים, בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחי' עִיין מכות (דף כ"ג כ"ד).
הנה זה ודאי שאדונינו דוד המלך ע"ה לא חסר אף נידנוד אחת, ובפרט מצוה שלימה, וכן כל נביאים הקדושים קיימו כל מצות השי"ת בלי מפריע קוצו של מצוה. ומה שכל אחד בא בחדשות אדונינו דוד באחד עשר, וישעיהו בשש, ומיכה בשלש, וחזר ישעיהו בשתים, וחבקוק באחת, הוא הענין דיסוד מוסד דמצות הנתונה מהקב"ה רבים המה, בכדי לזכות את ישראל. ובשביל זה נעלם שכר מצות כי אולי הי' נגלה גמול של כל מצוה אשר בודאי איננו שוה השכר לכל מצוה ומצוה, ויש מצוה אשר שקולה כנגד כל המצות שבתורה, ומובן כי שכרו הרבה אין מספר, ויכול לגרום ידיעה זו הפסד גדול כי כל אחד ואחד יהי' רץ למצות אלו אשר יקבל גמול מרובה ,וממילא ישארו הרבה מצות בלתי עשוין אבל עכשיו כשנעלם גמול של כל מצוה רצים לכל מצות שבתורה, אפילו למצוה קלה שאין יודע מתן שכרן על מצות, אבל כאשר ידוע אם ראשונים כמלאכים אנו כבני אדם, ואם ראשונים כבני אדם כו', וע"כ לגבי משה רבינו שדורו הי' במעלה גבוה אשר יראת השי"ת ודביקות בתורה ומצוה למילתא זוטרתא הי', אזי טוב הי' דרך זה שיהי' בעיניהם בשווה כל מצוה ומצוה בכדי שיהי' עול תורה והמצוה בשלימות כדרכנו הנ"ל, אבל בדורו של אדונינו דוד מלכנו שהי' מתחילים להפריע ממצות ד' והי' מתיירא דוד מלכנו אולי ח"ו העלמת עין של גמול עושי מצוה יהי' להפסד גדול, כי הרוביי המצות מטיל אימה לעבדיה בטענותם הכי יכולים כל היום וכל הלילה רק לבלות עבור קיומה של מצוה, והגם כי הוא טענה שאינה צודקות עכ"ז מצא לנכון אדונינו דוד ע"ה לזרז ולהעמיד עכ"פ התעסקות במצות ה' תדירה באחת עשרה מצות. וכן הלאה בכל דור ודור עד שבא מיכה והעמידן על שלש ואלו המה הגיד לך אדם מה טוב ומה ד' דורש ממך כי אם עשות משפט, ואהבת חסד, והצנע לכת עִם ד' אלקיך, עשית משפט זה הדין, אהבת חסד זה גמילות חסדים, והצנע לכת, זה הוצאת המת והכנסת כלה, ופירש"י ידוע דכתיב בהו לכת, טוב ללכת אל בית אבל, מלכת אל בית המשתה, ואולי יסודות יגרמו
(עמוד 4)
להחזיק בכל המצות, כי באלו ירכוש לו לב רחב במדות טובות וממילא לא יסור מלקיים שאר מצות. וכן כאו"א המציא דרך ויסוד בקיום המצוה אשר נתאמת אצלו שע"י מצוה זהו והי' גרם לקיום כל התרי"ג מצות, וכן כאו"א הלך בדרך זה.
וכל ישרי לב הפוסקים עסקו במנין הזה שנאמר בדברי ר' שמלאי כל אחד לפי סברתו ודעתו. ובאמת צריכים להבין מדוע מנו את המצות, הלא הכל מודים בכל לאו ועשה ובכל איסור והיתר ומנין למה לי? אמנם הוא להראות עד כמה חביבות המצות על ישראל וכמו שאמר דוד המלך ע"ה "שש אנכי על אמרתיך כמוצא שלל רב", "על כן אהבתי מצותיך מזהב ומפז", ודרכו של אדם למנות את כספו ורכושו יעְן כי יקר הוא אצלו ואליו הוא נושא את נפשו ודבר החביב וחשוב אצלו לא יסיח דעתו ממנו, וזהו פירוש המשך הכתובים (בתהלים קי"ט) "בשפתי ספרתי כל משפטי פיך" (וקשה מנין ומספר למה? ותירץ) "בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון" ואם דרכו של אדם למנות את כספו מצד חביבותו, המצות על אחת כמה וכמה, שחשובים לי ככל הון שבעולם. כי ה' נתן וה' לכך יצר את האדם שיעסוק בתורה ובמצות. וכמו שכתב האלשיך לפרש הכתוב (סוף קהלת) כי את האלהים ירא ואת מצותיו שמור כי זה כל האדם. ר"ל כי יש באדם רמ"ח אברים כנגד רמ"ח מצות עשה ושס"ה גידים כנגד שס"ה לא תעשה וכל מצות עשה ול"ת מאיר ומתקן אבר או גיד בצלם אלקים שבאדם ולכן ניתנו העשין ולא תעשין לפי מספר האברים וגידים שבאדם, לתקן בהם את האדם. וזהו כי את האלהים ירא (זה מצות עשה) ואת מצותיו שמור (זה מצות לא תעשה) כי זה כל האדם כל האדם נברא במספר העשין ולא תעשין להאיר בהם נשמתו, ולא נברא אלא בשביל זה. זה תוכן דבריו.
וכל איש המהלך על כנפי רוח דעת ויראת ה' היא אוצרו, טוב לו שיקבע לו עתים ויקח מועד לעסוק במצות התורה ולהאיר על ידן את נשמתו רמ"ח אבריו ושס"ה גידיו הרוחנים ולקנות לו על ידן חלוקא דרבנן (שהוא לבוש אור רוחני) לעולם הבא בג"ע, ויהיה עוטה אור כשלמה, כמו שכתב רבנו חיים וויטאל בראש ספרו שערי הקדושה, ולומדי המצות יהיה להם יתרון בידיעת חקי התורה, ותביא להם יראת שמים עד שתהא השלהבת עולה מאליה בנפשו, וימשכו את לבו בעבותות אהבה לקיים מצות ה' המאירות עינים, כבדוק וכמנוסה. גם טוב וראוי ללמדם את התלמידים ובפרט את בחורי הישיבות, ויהיו בקיאים עי"ז בכל חדרי התורה.
והיות שכל הניתן לאדם לא ללמד לעצמו יצא אלא לללמד אל הכלל כולו יצא, וכמו שאמר רבן יוחנן בן זכאי (אבות פ"ב) אם למדת תורה הרבה אל תחזיק טובה (הזאת של ידיעת התורה) "לעצמך כי לכך נוצרת" לזכות גם אחרים ובפרט לזכות את בני היקרים שיחי' וגם תלמידים שלמדתי עמהם. כמו שדרשו בעלי הרמזים אדם לעמ"ל יולד, ר"ל ללמוד על מנת ללמד נולד. ובלמדי ספר המצות חלקי אמרה נפשי באיזה מקומן של שבחים, וחדשות אני מגיד בחסד עליון, ודעת שפתי ברור מללו בעזר החונן לאדם דעת, אמרות טהורות מזוקק שבעתים, מגן הוא לכל החוזים בו.
לכן אני אעביר כל טובי לפניך וקראתי בשם הדרת מלך את ספרי שחברתי להדרת מלך מלכי המלכים הקב"ה להדר תורתו הקדושה, והיא ב"ה מרגניתא טבא, כי יגעתי ומצאתי טעמין וישובין בפלפולים ישרים למוצאי דעת תורה.
ואליכם אישים אקרא, כל דעסקין באורייתא באתרא הדין ובכל אתר ואתר, ששקול ישקלו במאזני צדק כל דבר, כי קרא ולא דקדק באותיותיה לא יצא ידי חובתו.
ויען כי הוצאות הדפוס עלו יותר מכפלים בעת הזאת הדפסתי רק חלק אחד מחלק העשין, והברכה אחת לך אביא, ויקחו להם איש זה לבית אבות זה לבית. ולי ולרש אין כל כי אם קות"ה אחת שהקב"ה יחמול במהרה על עמו וצאן מרעיתו ויאמר למלאך המשחית הרף ויוציאנו מן האפלה לאור גדול במהרה, ואז עוד ידי נטויה להדפיס גם חלק שני מספרי זה גמר חלק העשין ושני חלקים על הלאוין ועֶל חלקי הרמב"ם, אשר שם רמ"ז אין מספר הויות קטנות עם גדולות, דברים שאין להם שיעור בחידושים נפלאים. ותורת הרמב"ם ונושאי כליו הנם כבאר מים חיים, ומן הבאר ההוא ישקו כל העדרים, ותשת כל העדה מביאור"ם, וזבת חלב ודבש תחת לשונם. וגם חלקי אמרה נפשי להגיד אומר הבא מן החדש לפקוח עיני עברים בכמה מקומות, אשר בהם יגילו כל ישרי לב, ולהמבקר אומר: אל תמהר לתת בי מגרעת, טרם הוספת לך עלי דעת.

(עמוד 5)
וקיימתי "צר ומצוק מצאוני מצותיך שעשועי", ו"לולי תורתך שעשועי אז אבדתי בעניי". בהגיגי תבער אש, בזכרי כי יש שבר גדול כים בכל פינות בית ישראל ורוח גדולה וחזקה באה מפרק הרים הגבוהים וכל האזרח בישראל ישבו במבוכות בזמן הזה, שלא מצאה היונה - כנסת ישראל - מנוח לכף רגלה. אין מכאוב כמכאובי ואין אסון כאסוני יאמר נא ישראל. כי גדול כים שברי. מי יתן ראשי מים ועיני מקור דמעה ואבכה עָל חללי בת עמי. אין די באר ואין די עולה על הכתב לתאר בעט סופר את ימי חושך וצלמות האלה אשר כמה מיליונים מעם ה' נפלו בחרב בכל הארצות, ובארץ פולין בפרט. קהלות קטנות עם גדולות צדיקיה וחסידיה, סוחריה עשיריה נכבדיה וכל המון בני עמיה הישרים והתמימים, אנשים נשם וטף נרצחו באופן מבהיל - שתסמר שערות ראש למשמע אזן, מן הלסטים והרוצחים המזוינים הנאצים המנאצים, לא דיין לרשעים שגזלו ממונם ויגיע כפם, והלכו בזוזי בתר בזוזי עוד רדפו את היהודים עד חרמה, הכום בידים, רמסום ברגלים, הוקיעום לעיני השמש, גזרום לגזרים, הרגום, חנקום בגאז, שרפום חיים, ויעשו בהם שפטים אשר אך לזכרם יתעלף רוח כל בשר איש. תתפעם רוחי בלי הפוגה, מורשי לבבי יתגעשו, אין מכאוב כמכאובי כי גם קרובי וגם חתני הרבנים הגדולים בתורה ובחסידות ובנותי הצדקניות ויוצאי חלציהם נמצאו בארץ פולין ומי יודע מה היה להם?
ארץ אשכנז הרשעה השחיתה את דרכה על הארץ, השחיתה התעיבה עלילה, הלכה שובב ארחות עקלקלות ותצמד לכל תועבות אשר שנא ה'. מיום היותה שפכה דם אחינו בני ישראל אשר יותר משנות אלף גזלו ממונם של ישראל, עינו והרגו והגלו אותם מארצם אחר שעשקום כאשר יקרא מעל ספרי דברי הימים. אבל בדור הזה עוד הרבתה פשע על פשעיה והשתגעה; חטאת נאורים ומקולטרים
הנחשים השרפים האלה עברה כל גבול. יושבי אשכנז ראשיה וכל עם הארץ לבשו אכזריות נמרים וחיתו טרף, יצורים בדמות אדם וחמת פריצי חיות למו, לבשו אכזריות מאין כמוהם, ויטרפו שה פזורה ישראל וירצחו בעינוים נוראים בקול המון חוגג נוכח פני ה' ולעיני השמש. וקצר קצרו ידי המלוכות הטובים המאוחדים מהשיב את ידי מרגיזי אל ההם מבלע ומהשחית.
אשכנז הרשעה הושיבה בראשה איש דמים ואכזר אהררי טרף את היטלר הרשע ימח שמו במהרה; איש זדון אשר שגעון נוססה בו לשום את כל רחבי תבל הדום לרגלי גאותו משובתו ורשעתו, ולעְשות את כל העולם לעבדים שפלים ומעונים לו ולעמו, הוציא להרג מבחר בחוריה וגדולי אנשיה של המדינות. היטלר הרשע ימ"ש עם כל עמו ועם כל העמים הפאשיסטים הרוצחים והמשחיתים אשר התלקטו אליו, קמו לשחת כל בשר ולהכות התבל חרם, הלא המה איטליה, רומניא, סלובקיא, בולגריא והונגריא, ועל ישראל גדלה שנאתם על כל העמים, ואמרו לכו ונכחידם מגוי ולא יזכר שם ישראל עוד.
כל הקהלות והעדות כלם קדושים, מתו מות קדושים על קדושת השם. כי הרשעים העריצים המיתום רק בגלל תורתם ובגלל אמונתם באלקי ישראל אל יחיד ומיוחד. רק למענו באו הקדושים באש ובמים, רק למענו היו צפוים אלי חרב הרג רצח ואבדן. אשרי להם ואשרי חלקם של הקדושים האלה, בצל שדי יחסיון, ועל כנפי השכינה במעלות קדושים וטהורים. וזכותם יגן עלינו ועל כל ישראל הנשארים שלא יוסיף לדאבה עוד וישלח משיחו לגאלנו מהרה.
בלב מלא תקוה נחכה כי אל נקמות ה' וישיב גמול על גאים וברעתם יצמיתם יצמיתם ה' אלקינו. תהי יד ה' להומם ולאבדם מן העולם עד תומם, ק"ו מעמלק שלא עשה אפילו חלק אחד מני אלף מאשר עשו האשכנזים והפאשיסטים כתוב בו "כי מחה אמחה את זכר עְמלק מתחת השמים", הנאצים והפאשיסטים על אחת כמה וכמה. הרשעה כולה כעשן ובעשן תכלה ותעבר ממשלת זדון מן הארץ. תחת הנאצים יעלה ברוש ותחת הסרפד יעלה הד"ת. ה' ירחם על פליטת עמו ויחמול על שארית ישראל ועל שכינת עזו, ויגלה כבוד מלכותו עלינו מהרה.
בימי החשך האלה אשר זכרנו את הדאגה, נר מצוה ואור תורה האירו מחשכי לבבי, ויתנו לי אומץ ואיל להרגיע לבבי ולהפריז דאגתי. ומעולם לא היה צורך גדול בהפצת דברי תורה וספרי הלכה כבזמן הזה. כי אחר החורבן וההירוס צריכים לבנות העולם מחדש. מכ"ש עולם היהדות צריכים התלמידי חכמים שנקראו בונים (כמ"ש וכל בניך לימודי ה', א"ת בניך אלא בוניך) לבנות בית ישראל ויראי ה', ועולם חסד יבנה, ותורת חסד על לשונם לבנות על היסודות והעמודים שהעולם נשען עליהם, שהם תורה ועבודה וגמ"ח
(עמוד 6)
או אמת דין ושלום. ואחרי שהארץ היתה תהו ובוהו וחשך... רוח אלקים מרחפת על פני המים (על פני התורה המשולה למים) ויאמר אלקים יהי אור, זה אור תורה. עתה מצוה להפיץ מעינות התורה חוצה ולחדש ימיה כקדם, כי היא חיינו ואורך ימינו וכל קיומנו בה תלוי, כי בלעדה אין החיים נחשב, ואין העולם השפל כדאי בלעדה, כי מה יתרון לאדם בכל עמלו, ולמה זה אנכי. ובתר חשוכא ייתי נהורא, ואנו צריכים להדליק נרות המנורה הטהורה מנורת המאור אשר יוצאים מצדיה קני החכמה קני בינה ואור אמת והאמונה. תורתנו הקדושה מידה קרנים לנו להנחותנו הדרך בעמוד אש דת ואמונה וכאמור נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי. כי העוסק בתורה ניצול מן הקוצים והברקנים ומן הבורות והפחתים אשר יפלו בהם בני אדם יושבי חשך אשר לא נגה אור תורה עליהם. ועתה כשהפרו תורתך עת לעשות לה', בזמן שהרשעים החריבו את העולם בחומר וברוח גם יחדיו, בזמן שהחשיכו שמי היהדות וכבו אור תורה ונר מצוה באירופא עתה היא עת לעשות לה' להדליק נרות בחצרות קדשנו ונר חנוכה במעונותינו עד שתהא השלהבת עולה בלבותינו לאהבה וליראה את ה' ולחיות חיים אידיאלים, חיים שאין בהם בושה וכלימה, חיים של אהבת תורה ויראת שמים, חיים שנזכה על ידה שימלא ה' כל משאלות לבנו לטובה, וישלח לנו משיחו ויגאלנו גאולת עולם במהרה בימינו, אכיה"ר!
ובמקהלות אודה את השם ית"ו על חסדיו הגדולים שזכיתי להציל מידי הצוררים, את רוב ממשפחתי לארה"ב, והאנשים מפה אשר הי' להם יד בעבודה זו וסייעני במאודם וגופם ולפעמים גם הי' מסירת נפש בזה, ישלם ד' פעלם ומשכורתם כפולה מהשוכן שמים, ואחרי כשנתייסד ועד למען הפצת ספרים שלי אשר כל ימי חכיתי להו"ל החידושים שזכיתי לחדש וכבר שלשה ספרים הוצאתי לאור עולם ועתה ספר רביעי שהוא חלק ראשון מספרי הגדול הדרת מלך כשתשלום כל החלקים מספר הזה ישבעו התלמידים מצוף דבשי כי יהי' קלוריים לעינים דברי רבינו הרמב'"ם ז"ל בכמה מקומות אשר תמהו גדולי אחרונים, ואחרי עיון ימצא הקורא כי כל דבריו מיוסדים על אבני האמת ודבריו כגחלי אש דת, ואין כאן לא חסר ולא יתיר. מובן כי אלו אשר סייעני להו"ל חלק ראשון ומשמים יאמרו גמור, בודאי הנני מכיר הערך הזה ויתברכו בברכה אשר כבר אמורה ברוך אשר יקום את דברי התורה הזאת.
ומהראוי לחוק לדורות גודל הזכות אשר מגיע לזוגתי הרבנית הצדיקות מרת שפרה מרים תחי' לאיוש"ט בת הרב הגה"צ המפורסם כו' כקש"ת מוה"ר אפרים שרגא הלוי לעווענטאהל זצ"ל אבד"ק אוניאווע אשר בכל ימיה לא הטילה שום עול פרנסה וכי הסתפקה בהרווחים שהרווחתי בנקל, וגם במעט צרי הי' די, ולא שאלה ממני מותרות מעולם. וגין זה הי' לאל ידי ללמוד בהתמדה ושקידה רבה ורעיונתי הי' תמיד קלוריין לעיון התורה כי לא הי' לי דאגת פרנסה. אשרי לה, ואשרי חלקה, שזכתה לרכוש זכות לימוד התורה שלמדתי גם באף וזהו שעמדה לנו לראות דורות ההולכים בתורת ד' וגם במדינה זו לא צעדו צעד, חוץ מכותלי בית המדרש. ואחכה כי גם נכדיי היקרים שיחי' יהיו מחנכים בדרכי התורה והיראה בזכות אבותינו הקדושים נ"ע, ונזכה כלנו לראות הרמת קרן התורה ובבנין המקדש במהרה.
הכ"ד המו"ל אברהם בנימין זילבערבערג
אבד"ק פיטסבורג, פא.